שאלה: ברגעים בהם אני יודעת שאני צריכה להיעזר בכוח גדול ממני – למשל עם חבר/ה מהקבוצה אני מרגישה שאני משתתקת לגמרי ולא מצליחה להרים טלפון. איך אפשר לשבור את המחסום הזה?
תשובה: בפעם הראשונה שהצלחתי לשבור את המחסום הזה, הגעתי למצב של תחושת מחנק אמיתית – הרגשתי שאם לא ארים את הטלפון הזה לחונכת כנראה שאתפוצץ או אקרוס לחלוטין.
יצאתי החוצה לטיול עם מעיל ועם הכלב, הצלחתי לחייג ולחכות 2 צלצולים, זה היה יום שישי בערב והיה לי קשה להאמין שהיא תהיה פנויה אבל היא ענתה לי בקול חמים. בכיתי לה ופרקתי אצלה וצעקתי את כל הרגשות שלי החוצה, בצד השני של הקו היה מי שיבין וינחם אותי ויתן לי תשובות לכל כך הרבה שאלות שלא חשבתי שאי פעם תהיה לי התשובה עליהן.
כשחזרתי הביתה הקשבתי לעצתה של החונכת והייתי עם עצמי. כמו קסם האווירה בבית השנתה לחלוטין, ובמקום להעביר את ערב שישי בכעס אכלנו ארוחת ערב נעימה, צחקנו ואהבנו, ואפילו קיבלתי התנצלות – כי הקשבתי לעצתה ולא ביקשתי אותה בכוח. לאחר מכן הבנתי שלהרים טלפון זה שריר שאני צריכה ורוצה לאמן, כי בכל פעם שהגעתי למחנק הזה והצלחתי להרים טלפון קיבלתי חיבוק וקול חם שפשוט הבין אותי, והרי כולנו רוצים להרגיש קצת יותר מובנים, תחושה שכל כך חסרה כשאת חיה לצד מכור