בהמולת השמחה של מפגש החברותא שלנו עלה הרעיון שאשמש כיושבת ראש כנס נר-אנון 2022. למה לא? חשבתי לעצמי, בוקרה פיל מישמיש… אבל הבוקר הזה אכן הגיע ואף חלף. היום הוא כבר הבוקר שלאחר הכנס. בלילה עוד הלכתי לישון כשכל הדברים שלא הספקתי בכנס, כל הדברים שלא יצאו לפועל בדיוק כפי שתכננו, מתערבבים בי וצועקים עלי. היום, בוקר יום ראשון, קמתי ובתוכי שלווה גדולה, ללא מועקה או אותו שיפוט עצמי נוקב של אתמול. פתאום הפנמתי את גודל הארוע, הרגשתי את עומק החוויה הנפלאה מלאת השמחה והחום שעברה החברותא ועברתי אני.
הדרך לשם היתה רצופה קשיים, אבל התחילה בטוב – אני חונכת של קבוצת צעדים מדהימה שהתגייסה כולה למשימה המשותפת של ארגון הכנס. הן, ובראשן הסגנית שלי, היו הכוח הגדול הכי טוב שיכולתי לבקש, יחד עם נותני ונותנות השרות המופלאים בתת ועדות הכנס – כי רק ביחד זה עובד.
ראשית חיפשנו מקום ארוח חדש המתאים ביותר לחברותא ולנושא הכנס. היו מקומות שפנינו אליהם ולא חזרו אלינו אולי בשל דעות קדומות, כיוון שאנחנו משפחות של מכורים, בהמשך כבר הצגנו את עצמנו בשם ׳העצמה רוחנית׳. כשהגענו לעין גדי ולמרות המרחק, הרגשנו שהמקום עוטף אותנו בשלווה ומעביר את נושא הכנס ׳תפילת השלווה׳ בצורה מושלמת. אחד האתגרים הגדולים שלנו היה, בהעדר סוכנת, תחום הזמנת ורישום החדרים והעבודה מול המלון.
החזון שלנו לכנס היה לייצר ארועים נוספים למשתתפים/ות. כמובן שנעזרנו בפורמטים של השנים שקדמו והשנה הכנסנו גם טיולים, הליכת מלאכים, אוהל מדיטציה ואת תאטרון פלייבק שייתנו חוויה נוספת מעבר לפגישות ולמליאות.
בזמן ההכנות האינטנסיביות לפני הכנס ובהתארגנות לקראת פתיחתו בבוקר יום הכנס הראשון, הרגשתי מתח ולחץ. אבל כבר בסבב ההכרות התחלתי להנות ולהיות נינוחה יותר, ולו רק מעצם השיתופים ונוכחותה של החברותא "החתיכה" המשמעותית שהשלימה את הפאזל הזה.
בזמן הכנס הרגשתי כל הזמן בתפקיד, החברות הנפלאות סביבי הזכירו לי לאכול, לישון ולנשום ו"אולי תלכי לספא?", עם זאת מרגישה שהצלחתי לחייך, לחבק ובאופן כללי להיות מארחת גם אם מעט מוטרדת עדיין מאירת פנים. הכנס היה עבורי חוויה אמוציונלית מלמדת ומצמיחה.
ככותרתו, תרגול בקבלת המציאות, הבנת הגבולות שלי והאתגר בלשחרר תוך כדי תנועה.
מודה על ההזדמנות הנפלאה לתת שרות בחברותא. נתינה היא קבלה.
אוהבת מאד, מ׳