את שלושת הצעדים הראשונים במסגרת תוכנית 12 הצעדים אפשר לסכם בקלות:
1. אני לא יכול
2. מישהו אחר כן יכול
3. אתן לו לעזור לי.
אנחנו מגיעים אל הצעד הרביעי מחוזקים ומאמינים שאנו לא לבד. עם הרוח הגבית החדשה (או הוותיקה) בחיינו, אנחנו ניגשים לעשות ניקוי יסודי. "כאשר עסק עורך רשימת מלאי", כתוב ב׳ספר הגדול׳, "המטרה היא לאתר סחורות פגומות ובלתי ניתנות למכירה ולהיפטר מהן מיד וללא חרטה. אם בעל העסק רוצה להצליח, הוא אינו יכול לרמות את עצמו בקשר לערך הדברים". חשבון הנפש מביא אותנו למצוא פצעים שלא נרפאו והסתתרו תחת גלד עבה. שנים הסתובבנו עם פצעים כאלה, שלא הבריאו, אבל גם לא דיממו. חשבנו שנוכל להמשיך לחיות איתם, אולם הם המשיכו להכאיב לנו. הצעד הרביעי אינו אלא התחלה של הרגל-חיים, הרגל בו בכל פעם שאחנו מגלים פצע עלינו לטפל בו."ערכנו חשבון נפש נוקב וחסר פחד"
הצעד הזה יכול להרתיע אנשים כי הוא קורא להם להתבונן ולבחון את חייהם, להתמודד עם העבר שלהם, עם המעשים שלהם ותוצאותיהם.
כיצד נוכל לעמוד באתגר זה ללא פחד – כפי שנדרש מאיתנו?אנשים שעשו צעד 4 אמרו שלמרות הקושי – זהו צעד שהביא אותם לאהבה עצמית, שזהו אחד המעשים מלאי האהבה שעשו למען עצמם, כי הבנת חייהם היא תחילתה של החלמה רגשית. חשבון הנפש של צעד 4 מאפשר לנו להתחיל להתמודד עם טעויות העבר, על מנת שנוכל להתחיל את חיינו מחדש. זהו צעד שממשיך את השינוי שהתחיל בצעד הראשון עם הודאה בחוסר האונים שלנו. חשבון הנפש הוא תהליך של הגברת כנות ומודעות עצמית והוא יוביל אותנו בהדרגה לשחרור מכבלי ה"אני", אירועי העבר, חוויות שליליות, בעיות וטראומות מלוות את ההווה שלנו ומשפיעות על העתיד שלנו. לפעמים לא היינו מודעים לכך, אולם כאשר אנחנו מכירים בבעיות ומתמודדים איתן, הן מאבדות מכוחן לשתק אותנו ולשלוט בנו.
מהי הדרך הטובה לעשות צעד 4?
אין זה צעד של שלמות. כדאי להכיר בכך שאי אפשר לעשותו בצורה מושלמת. הדרך הטובה ביותר לעשות את הצעד – היא פשוט לעשות אותו. בספר הצעדים מזהירים אותנו מפני החיפוש אחר הדרך הטובה ביותר לעשיית צעד 4, החיפוש הזה הוא אחד מפגמי האופי של רבים כיוון שהוא גורם לאחדים לשיתוק ואחרים הוא מרחיק מפני העשייה הממשית. סביר להניח שלא נכתוב את כל הדברים שקרו בחיינו, אלא רק חלק מהם, וזה לגיטימי לחלוטין. עלינו להניח שאנחנו כותבים את הדברים שמצד אחד אנחנו מסוגלים להתמודד איתם, ומצד שני – את הדברים שמטרידים אותנו ביותר. • כתיבה היא הדרך המומלצת לעשיית צעד 4. היא יכולה להעשות בכל שפה ובכל צורה הנוחה לנו : בכתב יד, הדפסה, קצרנות. תהליך הכתיבה עוזר לנו לבחון את הרגשות שליוו את המעשים בחיינו.בספר הגדול של האלכוהוסיטים האנונימיים יש הצעה לערוך רשימת האנשים המוסדות והעקרונות שאנחנו חשים כלפיהם טינה, פחד או רגשות שלילים אחרים. ליד כל אירוע יש לרשום את האינסטינקט הבסיסי המאויים ואת פגם האופי הבולט. אפשר לעשות חשבון נפש על ידי מענה על שאלות לגבי תכונות אופי, לגבי יהירות ושחצנות, לגבי פחד, כעס וטינה, להתמודד עם דברים שלקחנו שלא היו שייכים לנו, עם החשיבה השלילית שיש לנו על חיינו ועל אחרים. עלינו לכתוב את כל תכונותינו, נטיותינו, רגשותינו, דעותינו הקדומות והצעדים שנקטנו כתוצאה מכך.אפשר לרשום את החיובי והשלילי בטבלה אחד מול השני, אפשר לרשום רישום כרונולוגי – לפי זמן התרחשות הדברים. • גם הטוב הוא חלק מחשבון הנפש. אנשים רבים מגלים שקשה להם לכתוב את כל השלילי שיוצא מתוך חייהם, לכן אומרים לנו שיש לרשום גם יתרונות ונקודות חיוביות שיש בנו. אנחנו לא חד מימדיים, אין בנו רק רע, יש בנו גם טוב. ועל מנת שנקבל תמונה כוללת ואמיתית יש להתייחס לשני הצדדים המרכיבים אותנו, רק כך נקבל מבט מאוזן על חיינו. בספר הצעדים אומרים לנו לעמוד על ההבדל בין עשיית השגיאות לבין עושה השגיאה. ייתכן ועשינו מעשים רעים, אולם אין זה הופך אותנו לאנשים רעים, ומצד שני – עלינו לזכור שגם אחרים שעשו לנו מעשים כאלה, אינם בהכרח אנשים שלילים. • את חשבון הנפש הזה לא חייבים למסור לאיש יש אנשים שחוששים מהרגע שבו יצטרכו למסור את חשבון הנפש למישהו אחר. אולם חשוב לדעת שהמסירה בצעד 5 היא של הפגמים שהתגלו בצעד 4, אין היא מסירת חשבון הנפש כולו. אחרי כתיבת חשבון הנפש, עלינו לסקור את הדברים שכתבנו. לעיתים קרובות כואב להיזכר בחלק מהדברים, אולם כשאנו עומדים מול האשמה האומרת לנו "שגינו", אנחנו משתחררים מהבושה שאומרת שלא בצדק "אתה השגיאה".
ובכל זאת – צעד 4 הוא צעד קשה: לכן עלינו להתפלל ולבקש נכונות לעשות אותו. אנשים רבים דחו את התחלת עשיית צעד 4 בגלל שלא רצו לעשותו או שלא היו נכונים לעשותו. יש הבדל בין להיות נכון לעשות את צעד 4 ולרצות לעשותו… יש אנשים שרוצים לעשות, אבל הם לא מוכנים. לאנשים עם נכונות בד"כ גם יש רצון. למי שעדיין לא מצא את הנכונות מציעים בספר הצעדים להתפלל, ויעזור גם אם נתחייב לעבוד את הצעד באופן קבוע ומסור עד שנסיים אותו.כל מי שמשלים את חשבון הנפש של צעד 4 מגלה כמה דבר זה חיוני להחלמתו ועד כמה מהווה חשבון הנפש גורם מרכזי בשינויים בחייו. גם בלי לנתח את התוצאות – רק מעצם העלתן על הכתב – יש בזה משום שיחרור, אנשים שמצליחים לנתח את מעשיהם מגיעים לא פעם לתובנות שמצליחות להניע אותם לעבר חווית חיים מלאה וחיובית יותר. הרעיון של הצעד הרביעי הוא להתמודד פנים מול פנים עם שניים מהרגשות שנוטים לנהל אותנו בחיים: טינות ופחדים. לנטור טינה זה כמו לקחת כוס רעל ולהשקות את עצמך לאט לאט. זה מיותר, לא אפקטיבי, ובעיקר – מאוד מאוד לא בריא. התוכנית לא מטיפה להפסיק לכעוס על אנשים ולהתחיל לפזר אבק פיות סביבנו. אך היא כן מעודדת להתמודד עם הכעסים כשהם עולים, במקום לדחוק אותם לקרקעית הבטן ולתת להם לתסוס ולהפוך לטינה, כי אם אנו מגיעים אל השלב הזה, אזי אנו באמת מתחילים להעניש את עצמנו על מעשים של אחרים. ולגבי הפחד:אחרי שפרקנו את הטינות שלנו אנחנו מגיעים אל הפחדים. גם אותם אנחנו מעלים על הכתב. החל מהדאגות הקטנות וכלה בחרדות הקיומיות, המדירות שינה מעינינו. המנטרה שהכי עוזרת להתמודד איתם היא "במקום שיש אמונה אין פחד", ואחרי שלושת הצעדים הראשונים, ברור לנו שאנו לא לבד.
צעד 4 מעורר חשש אצל רבים. חלק חושבים שהם לא יכולים לעשות חשבון נפש נוקב וחסר פחד עם עצמם, חלק חושבים שהם לא מוכנים לעשות זאת. הפחד מפני מה שיתגלה לנו משתק – אולם ברגע שמתחילים ומתמודדים עם הכאב והפחדים מגלים שראשית – זה לא נורא כל כך : הכאב לא בלתי נסבל, ואם חשים השפלה היא רק ביני לבין עצמי. הפחד שעצר אותנו מפני ביצוע הצעד – היה נורא מאשר עשיית הצעד עצמו. שנית: שספירת מלאי מביאה איתה אור ואמונה חדשה בעצמינו. אנו חשים הקלה לאחר שאנחנו מתמודדים לא רק עם הפחד, אלא גם עם האירועים. ההתבוננות פנימה משחררת. לא פעם היא מעמידה את הדברים באור חדש. לעיתים הפחד מפני התמודדות השאיר כאבים במצבם כפי שהיו בעבר. הכאב נותר כברגע הפגיעה, ובשל הפחד להתמודד איתו, הוא נקבר תחת שנים של זכרונות עמומים ולעיתים נשכח.
כשאנחנו מתבוננים פנימה לתוך עברינו ומנערים את אבק השנים מעל האירועים והכאבים, קורה שאנחנו נוכחים לדעת שהכאב לא נורא כל כך, האירוע לא היה זוועתי כל כך, עם הניסיון שרכשנו בחיינו, התובנות ואמונות שיש לנו כעת, אנו מסוגלים להתמודד איתו בדרך שבה לא יכולנו בעבר.
חוסר שלמות אנושיתהתוכנית שלנו חרתה על דגלה את השאיפה להתקדמות ולא לשלמות, האידיאלים שלנו תמיד מהווים עבורנו מגדלור – הם מאפשרים לנו להרגיש את הכיוון הנכון, וגם אם אנחנו עדיין לא שם – אנחנו ממש בסדר.