״רק להיום אהיה חיובי יותר, אראה כמיטב יכולתי, אתלבש כיאות, אדבר בשלווה, אתנהג באדיבות, לא אעביר ביקורת על אחרים, אפילו במעט, לא אחפש פגמים בשום דבר ולא אנסה לתקן איש חוץ מעצמי״.
במקום עבודתי נהגתי לעיתים קרובות להקניט ולהעיר לעובדת. לפני מס׳ ימים נכחתי בשיחה פרטית של העובדת עם עמיתה לעבודה ושמעתי אותה שואלת שאלה שלטעמי היתה טפשית ולא ראויה להישאל כלל. כמובן שלא התאפקתי והערתי לה על כך. בסוף יום העבודה ניגשה אלי המנהלת והעירה לי שבכל הזדמנות אני מעירה ואף מזלזלת באותה עובדת. הכחשתי מיד וטענתי שאני בסך הכול מנסה לעזור לה להשתפר, היא לא זקוקה לעזרתך בנושא, אמרה המנהלת, שבי ותחשבי עם עצמך מדוע את חוזרת ועושה זאת שוב ושוב. עם האמירה הזו הלכתי לביתי וחשבתי, מה יש באותה עובדת שגורם לי לקפוץ ולהעיר לה בכל הזדמנות. נוכחתי לדעת שהתכונה שבולטת בעיניי אצלה היא חוסר הביטחון הטבוע בה והססנות היתר. בכל פעם שהבחנתי בכך זה הוציא אותי מדעתי. נזכרתי שפעם אני הייתי כזו ולא אהבתי את מי שהייתי. בנר-אנון עשיתי כברת דרך ושיניתי את עצמי אבל עדיין לא הפנמתי עד הסוף שתפקידי אינו לשנות אחרים, אלא רק את עצמי. התנצלתי בפני אותה עובדת, היא תעשה את המסע שלה בדרך שלה.