רק להיום

כשאני חושבת על התנהגות לא מקובלת, הדבר הראשון שעולה בדעתי הוא פעולותיו
של המכור. האמנתי שהתנהגותו של המכור גרמה לכאוס והפכה את חיי לבלתי
מנוהלים. היה לי קל להאשים מישהו אחר באומללות שלי: החשבונות לא שולמו בזמן
כי הכסף שימש לצורך דמי ערבות ועורך דין; לא יכולתי לקנות לעצמי בגדים כי
שילמתי על דוחות תנועה, חנויות משכון ואפילו על סוחרי סמים.
לאחר שהתחלתי להשתתף בפגישות נר-אנון, לקרוא בספרות ולעבוד את הצעדים עם
החונכת שלי, הבנתי שגם אני התנהגתי בצורה לא מקובלת. אני היא זאת שבוחרת
לשלם את דמי הערבות, שכר עורך הדין וסוחר הסמים. אני בוחרת לא לקנות לעצמי
בגדים כדי שהכסף יהיה זמין להקלת השלכות השימוש על המכור. עשיתי בחירות לא
מקובלות עבור עצמי. היה לי קל יותר להאשים את המכור. להאשים אותו היה קל יותר
מאשר לשאת באחריות להתנהגות שלי. קל יותר מאשר להכיר בכך שההתנהגות שלי
והפעולות שלי גורמות לי אומללות.
בנר-אנון למדתי לטפל בעצמי ולהיות אחראית להתנהגותי. יש לי אפשרויות בחירה.
אני יכולה לבחור התנהגות )ממש כמו שהמכור בוחר( שתגרום לי שמחה. אני יכולה
לבחור בכאוס או בשלווה. התנהגות לא מקובלת היא בעיניי המתבונן. ההתנהגות שלי
והאושר שלי באחריותי.
תזכורת להיום: כאשר אני מפנה אצבע ומאשימה מישהו באומללות שלי, אני צריכה
להסתכל ולראות שהאצבעות שלי מצביעות בחזרה עליי.
״יש לי בחירה ברורה בין חיים ומוות, בין מציאות ופנטזיה, בין בריאות וחולי.
אני צריכה להפוך אחראית – אחראית לטעויות כמו גם להישגים.״ ~ איילין
מאיהו

nar-anon.org.il