התפילה אינה משנה את המציאות – היא משנה אותי.
החודש הגיליון מדבר על ׳תפילה׳, נושא לא קל בשבילי.
התפילה היא פניה לכח עליון. הכח העליון אצלי הוא כמו מופע אורח – לפעמים מרגישה נוכחות אלוהית, אבל אני לא בטוחה שכח זה הוא דייר קבע בחיי.
תפילה מורכבת גם מהודיה על הקיים ומבקשה לעתיד.
ההודיה הזו עוזרת לי להזכר בכל השפע הטוב והרב שכבר יש לי, עוזרת לי לתרגל את ראיית הטוב וראיית היש.
עדיין יש בליבי שאלות רבות בקשר לתפילה – מה אבקש לעתיד? והאם מי "ששם למעלה" תספק לי את זה? תוך כמה זמן? ואם לא, אז זה אומר שאין שם אף אחד.ת?
באחת הפגישות חברה סיפרה על התפילות שמצאה בספר הגדול. ישנן 12 תפילות – תפילה לכל צעד, ועוד תפילה לשחרור טינה ותפילה נוספת של הורים לילדים.
מצאתי גרסה שלהן ברשת וערכתי אותה למילים שידברו אל ליבי. תקופת מה התפללתי כל בוקר בשקידה ממש כמו אדם דתי, ואמנם ישנתי טוב יותר עד כדי כך שהיה לי קשה להתעורר. אני מתפללת בדרך כלל ברגעי סבל, לא סתם מתפללים על הברכיים (אחרי שהחיים מורידים אותנו לשם). חוויתי הקלה וכך התפילות התקצרו ובימים אלו יצאו לפגרה.
התפילה מביאה מזור, הקלה איטית שמבקשת התמדה.
התפילה אינה משנה את המציאות – היא משנה אותי. (אני מעדיפה לשנות את המציאות כמובן אבל נראה שזה אינו בידיי)
אוהבת י׳