ֿהצמיחה שלי בנר-אנון התחילה בזמן עבודת הצעדים. בשבילי זה היה כמו קפיצה למים. חיפשתי וניסיתי להתחבר לעבודת הצעדים, לא רציתי יותר ׳לשבת על הגדר׳. הלמידה שלי התחילה בצעד ראשון, הסכמתי סוף סוף להודות בחוסר אונים שלי, שיש לי בעיה בניהול חיי. הכוונה לא להתקדמות המקצועית שלי בעבודה, במשפחה, בגידול הילדים – כוונתי היא שחיי הרגשיים היו בלתי מנוהלים. היה פער גדול בין מה שמוקרן לעולם החיצוני, לבין מה שהרגשתי בתוכי. לא יכולתי להתמודד עם המון רגשות שהיו מוסתרים אצלי, שהתכחשתי אליהם. היה בי תסכול גדול ועמוק. רק דרך עזרת החברים שלי לדרך 12 הצעדים הצלחתי לקלף מעצמי את הקליפות והמסכות שבהם הסתתרתי.
הסתרתי את כל ההתמודדויות שלי מול המכור, כי לא ידעתי איך להתנהג, כי התביישתי, כי לא רציתי להכאיב להוריי. הסתרתי המון מחברים, מאנשים בעבודה, מהמשפחה שלי, תמיד דאגתי להסוות את הבעיות שלי, כאילו אנחנו משפחה נורמטיבית, אבל זה לא היה כך בכלל.
תמיד חשבתי שאני אתמודד לבד, שאני בשליטה, שאני יודעת מה אני עושה, אבל כשהגעתי לנר-אנון הבנתי שאני לא יכולה יותר להתמודד עם הבעיה לבד. לכן עבודת הצעדים שלי נעשית ביחד עם החברות והחברים שעושים איתי דרך. יחד, אני רואה דרכם את המראה שלי ולומדת דרך ההתחלקויות שלי ושלהם לגדול לעשות צעד קדימה לעבר ההחלמה שלי.
היום אני יודעת שיש לי הקלה יומית, אני לא חושבת הרבה על העבר וגם לא עסוקה בעתיד, היום אני מתמודדת עם ההווה ורק להיום מנסה לעשות את הכי טוב שלי. המטלות שלי הם קטנות ועכשוויות, אני גדלה דרך כתיבה, דרך התחלקות בקבוצות של נר-אנון ושל הצעדים.
יחד איתכם אני מצליחה להתקדם. לא יכולתי לעשות זאת כשהייתי לבד. יחד עם החברויות שיצרתי אני גדלה ולמדה שזה לא כל כך נורא לעשות טעויות, תמיד אפשר לתקן אותן ולשנות את הגישה שלי לחיים. היום אני לא מלקה את עצמי, היום אני יותר נינוחה, שמחה, רגועה. ניתקתי קשר עם מספר אנשים שלא עשו לי טוב, וכרגע אני בוחנת ובוחרת את החברים שרק מעצימים אותי ונותנים לי להיות אני עצמי.
היום אני גאה בעצמי כי אני בוחרת לקחת את הפחד ולהתקדם איתו קדימה, היום אני מתפללת לכח עליון שיהיה איתי כשקשה לי, כשאני קופאת במקום ולא מתקדמת ומבקשת ממנו שינחה אותי, ומחכה לתגובה ממנו דרך האנשים שעושים איתי דרך של החלמה.
אוהבת, ש׳